התהליך לחיבור ולאותנטיות

עצמי = גוף, נפש ונשמה.

במהלך החיים קורה ששואלים: מי אני? מה אני? למה אני כפי שאני?

אין בזה "טוב" או "רע", "נכון" או "לא נכון", זו פשוט היכרות חדשה עם העצמי האמיתי. 

קורה שהתאמת את עצמך לסביבה, למשפחה, לסיטואציות חברתיות, כדי להיות מקובלת, אהוב, רצויה, ריצית אחריםות ושכחת את רצונך האמיתי. ההתנהגות הסתגלנית הזו הפכה לדרך חיים, שהתרחקה לגמרי מהגרעין הראשוני של האישיות שאיתה נולדת ולאיבוד האותנטיות שלך...! 

עוד סיבה לאיבוד האותנטיות שלך היא אם חווית חוסר קבלה כשהבעת את עצמך במלואך וחווית השתקה או חוסר קבלה, שלא חווית אהבת חינם על כל הרבדים של האישיות שלך, הפחדים שלך והרצונות שלך והסתרת את מי שאת באמת כדי "להתקבל" ולהיות שייכת.

אבל אין דבר טוב יותר מללכת עם האמת שלך! 

אחד הדברים הקשים ביצירת שינוי בחיים הוא חוסר הידיעה והחשש מהתגובה של הסביבה הקרובה. 

אבל אין מה לפחד כלל... (: הסביבה תסתגל, ואת.ה תקבל.י את עצמך במתנה, שזה הדבר הכי חשוב בחייך! 

מניסיון אישי, ביטוי באמצעות טכניקות מעולמות הבמה והטיפול, ביחד עם תמיכה, עובד - כך ישנה הזדמנות לקחת אחריות על השינוי המיוחל בחייך - להרגיש, לבטא, לחוות ולראות כיצד הדברים משתנים לטובה!

בעזרת תרגילים שמעוררים את התת-מודע, שהוא הדבר הכי אותנטי שיש.

אז איך מוצאים, יוצרים ומבטאים את האני האמיתי שלך? 

מקשיבים לגוף, חושפים את האותנטיות וחוזרים להיות נוכחים בגוף במלוא הווייתנו!!

וזאת כל התורה  

 

לְהַקְשִׁיב לַגּוּף.

 

הוּא יוֹדֵעַ.

 

 הוּא זוֹכֵר, הוּא לֹא שׁוֹכֵחַ.

 

הַכֹּל... –

  

אֶת הַטּוֹב וְאֶת הָרַע,

 

אֶת הַנָּעִים, וְאֶת הַלֹּא כָּל-כָּךְ...

  

הוּא נִזְכָּר,

 

לִפְעָמִים בְּעֶזְרַת רֵיחוֹת

 

לִפְעָמִים בְּעֶזְרַת מַגָּע  

 

לִפְעָמִים בְּעֶזְרַת מַרְאוֹת.

 

בּוֹנֶה את הנֶפֶש שֶׁלוֹ,

 

מֵחֲוָיוֹתָיו וּמִזִּכְרוֹנוֹתָיו.

 

 

הַקְשִׁיבוּ לוֹ, לַגּוּף, וְשִֹימוּ לֵב.

 

הַכֹּול הוּא עוֹשֶׂה, הַגּוּף הַזֶּה:

 

כְּשֶׁהוּא עָיֵף, הוּא מְאוֹתֵת.

 

כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ "קוֹצִים", הוּא קוֹפֵץ.

 

כְּשֶׁהוּא רָעֵב, הוּא מְסַמֵּן,

 

כְּשֶׁהוּא מִתְגַּעְגֵּעַ, הוּא קוֹרֵא.

 

כְּשֶׂהוּא מְסוּפּק, הוּא מִתְרווח,

 

וּכְשֶׁהוּא נֶהֱנֶה, הוּא שֹמח.

 

הוּא שׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת,

 

הוּא סוֹמֵר שְׂעָרוֹת,

 

הוּא מְכַוֵּץ שְׁרִירִים...

 

וְשׁוֹמֵט עַצְמוֹ.

 

וְגַם נְהִיָּה חוֹלֶה...

 

וְאז הוּא מַרְפֶּה לְעַצְמוֹ, וּמְרַפֵא אֶת עַצְמוֹ.

 

הוּא מִתְעוֹרֵר, וְיָשֵׁן,

 

וְרוֹאֶה וְצוֹפֶה,

 

וּבְעִיקָר הוּא חוֹשֵׁב,

 

אבל גָם פּוֹעֵל לְלֹא מַחְשָׁבָה.

 

וּבוֹהֶה,

 

וְשׁוֹהֶה,

 

וּמְנַתֵּחַ,

 

וּבוֹחֵן.

 

הַכֹּל הוּא עוֹשֶׂה,

 

        הַגּוּף הַזֶּה.

הוּא מרגִישׁ

 

וּמִתְרגשׁ,

 

וּמְדַמְיֵין,

 

וּמְפַנְטֵז,

 

מְעַבֵּד

 

וּמְדַבֵּר,

 

וְשׁוֹתֵק,

 

וּמְשַׁהֵק,

  

וּמוֹתֵחַ,

 

וְשׁוֹכֵחַ,

 

וְזוֹכֵר, הַרבה הוּא זוֹכֵר.

 

מִשָּׁם, מֵאָז, וּמִתָּמִיד!

 

הוּא אוֹהֵב לִרְאוֹת מַה הוּא עָשָׂה בֶּעָבָר,

וְשֶׁיִּהְיוּ מִסָבִיב מַזְכָּרוֹת,

בִּדְמוּת אֲנָשִׁים,

 

טֶבַע,

אוֹתִיּוֹת,

 

חֲוָיוֹת.

 

 

וְרֶצֶף שָׁלֵם שֶׁל שִׂיחוֹת,

 

הַרְפַּתְקָאוֹת,

 

רִגּוּשִׁים,

 

עֲצַבִּים...

 

 

וּכְשֶׁהוּא שָׂם אֶת הָאֶצְבַּע עַל הַמָּקוֹם הַטּוֹב,

הַגּוּף הַזֶּה,

 

אָז טוֹב לוֹ.

וְטוֹב לָנוּ.

 

 

 

הוא נוֹכֵחַ תָּמִיד,

מַקִּיף אֶת הַנְּשָׁמָה

וְשׁוֹמֵר עָלֶיהָ.

 

  

נִמְצָא בְּדּוּ-שִׂיחַ מַתְמִיד אִתָּהּ.

 

מִתְרַגֵּשׁ אִתָּהּ

 

כָּל

 

הַזְּמַן

 

 

 

והיא מְאוֹתֶתֶת לו

וּמְדַבֶּרֶת אֶל הַגּוּף הַנּוֹשֵׂא אוֹתָהּ,

 

וְלִפְעָמִים אֲפִלּוּ זוֹעֶקֶת אֵלָיו.

 

 הִיא מוּדַעַת לְחֻלְשׁוֹתָיו,

אַךְ גַּם יוֹדַעַת אֶת עָצְמָתוֹ וְאֶת יְכוֹלוֹתָיו.

 

 והוא שומע, תָּמִיד.

אַךְ הוא לֹא בטוח בעצמו

וּבַיְּכוֹלוֹת שלו...

 

 

הָעוצְמוֹת

שלו

גְּ

ד

וֹ

ל

וֹ

ת

כָּל

כָּךְ

 

 

שֶׁאֵין דָּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה, שהנשמה אֵינָה יְכוֹלָה

לַעֲשׂוֹת

עִם הַגּוּף שֶׁלָּהּ.

 

טאל לוי כהן

הבנת הגוף ככלי ביטוי תנועתי-אותנטי, מובילה להכרת האני האמיתי,

ובכך נסללת דרך קלה וטבעית לפתרון בעיות ושיפור מערכות היחסים עם עצמנו ועם יקירינו!