Anxiety

Anxiety.

It is felt in the body first, like a baby - an axiety arouses and the body yells first - hunger, restless, cry - and then someone comes to us and calms us down, giving us what we need.

But sometimes it is not exactly what we actually needed, but rather it is what the person who takes care of us thought we needed and not exactly what we tried to explain without words that we wanted.

We are all born with a specific knowledge of what is good for us and what is not, what we do want and what we don't want. Then, the people around us and society tells us, that there are some things that we "should" like and some we "shouldnt", some things that we should feel and some we shouldnt and then we get confused. We were taught to "control" our feelings , not to express them all the time - then the feelings of anxiety and even happiness are restrained and are left closed, unexpressed, inside the body. Sometimes when we do give freedom to our feelings, and we are told that we are wrong, that what we feel is "not right", that what we feel is wrong. Yes, sometimes we can get hurt from something we shouldn't have gotten hurt from, but still, the feeling is there - it is all right to feel it - it is a true feeling and it should be expressed - the person that is with us can calm us down but needs to give our feeling space to be expressed. If the feeling is left in the body and is not expressed it can be devistating... it is very bad for the soul and the body and bit by bit we loose contact to our inner feelings, inner gut and most of all our inner intuition of what is right and what is wrong, for us.

In the therapy sessions, which combines talks and movement, we go back to our earlier experiences, clean the voices which surounds us and feel ourselves primarily.

We give expression to the our true needs.

חֲרָדָה. זה מורגש בגוף תחילה, כמו תינוק - חרדה מעוררת והגוף צועק קודם - רעב, חסר מנוחה, בוכה - ואז מישהו/י מגיעים אלינו ומרגיעים אותנו ונותנים לנו את מה שאנחנו צריכיםות. אבל לפעמים זה לא בדיוק מה שאנחנו באמת צריכים, אלא מה שמי שדואג לנו חשב שאנחנו צריכים ולא בדיוק מה שניסינו להסביר ללא מילים שאנחנו רוציםות. כולנו נולדים עם ידע ספציפי מה טוב לנו ומה לא טוב לנו, מה אנחנו כן רוצים ומה אנחנו לא רוצות. ואז, האנשים סביבנו והחברה אומריםות לנו, שיש דברים ש"צריך" לאהוב, ויש דברים "שלא צריך", רגשות שצריך להרגיש וכאלה שלא, ואז אנחנו מתבלבליםות. לימדו אותנו "לשלוט" ברגשות שלנו, לא להביע אותם כל הזמן - ואז רגשות החרדה ואפילו רגשות האושר מרוסנים ונותרים סגורים ללא ביטוי בתוך הגוף. לפעמים כשאנחנו נותנים חופש לרגשות שלנו, ואומרים לנו שאנחנו טועים, שמה שאנחנו מרגישים "לא בסדר", שמה שאנחנו מרגישים שגוי. כן, לפעמים אנחנו יכולים להיפגע ממשהו שלא היינו צריכים להיפגע ממנו, אבל עדיין, הרגש קיים - זה בסדר להרגיש את זה - זו הרגשה אמיתית והיא צריכה לבוא לידי ביטוי - האדם שנמצא איתו אנחנו יכולים להרגיע אותנו אבל צריכים לתת לתחושתנו מרחב לביטוי. אם התחושה נותרת בגוף ולא באה לידי ביטוי היא עלולה להיות הרסנית... זה רע מאוד לנשמה ולגוף ולאט לאט אנו מאבדים קשר לרגשות שלנו, לתחושות הפיזיות שלנו ובעיקר לאינטואיציה הפנימית שלנו. של מה נכון וטוב בשבילנו ומה לא בסדר. במפגשים הטיפוליים, המשלבים שיחות ותנועה, אנו חוזרות לחוויות קדומות שלנו, מנקות את הקולות שמקיפים אותנו ומרגישות בעיקר, את עצמנו - תחושת, מחשבות, רגשות. נותנות ביטוי לצרכים האמיתיים שלנו.