**** סיפור מעשה (קצת ארוך) אבל עם מסר חשוב בסוף ****

לקוח מסיפור עממי של תרבות המאיה:

הסיפור מתרחש בִּתקופה שבה אימא אדמה עדיין לא הייתה קיימת, הַמושגים "זמן" וּ"מֶרחב" טרם הומצאו, וְגם עץ החיים עדיין לא היה קיים.

בַּעולם הקדוּם הזה אשת הַעַכָּבִיש הייתה אישה זקנה שנקראה "טוֹוַת החלומות" וַ"אֲדוֹנית החידות", שֶׁכֵּן הייתה יושבת בְּבִקְתָתָהּ, חָדָה חידות וְטוֹוָה חלומות בְּתוֹך הָרֶשֶׁת.

יום אֶחד הִגִיעה אֵלֶיהָ רוח הָעוֹרב עם מבט עַרמומי וְנִצנוּץ בָּעיניים, וּבִיקשה ממנה משהו שאיש לא ביקש ממנה קודם לכן - לֶאֱרוֹג בְּקוּרֶיהָ חלום של יופי.

היא ידעה שאִם תסכים לְבַקָּשָׁתוֹ היא תצטרך להשתנות וְכִי עליה לְצַפּוֹת לְתוצָאות מפתיעות, אבל היא לא עמדה בַּסַקרנוּת והֶחְליטה לעשות זאת!

והיא החלה לִקשוֹר.... לֶאֱרוֹג.... לִסְרוֹג.... לְחַבֵּר.... לִפְרוֹם.... לִטְווֹת.... לִתְפּוֹר ו....לִיצוֹר. היא שמה לב שֶׁקוּרֶיהָ שְׁחוֹרים, חוּמים וַאֲפוֹרים.

היא ידעה שזה לא מספיק, אך היא ידעה כי גם שתי ידיה אינן מספיקות.

אז היא שינתה עצמה וְיצרה לעצמה עוד ידיים וּפָנים נוספות, שהִצטרפוּ גם הן לַעבוֹדתה, וכל אלה יחד הֵחֵלוּ ליצור, וְלִרקוֹם, וּלְחַבֵּר וְלִפְרוֹם בִּצבעים אדומים וּכְחוּלים וִירוּקים וּצְהוּבִּים, וַחֲלום הַיופי הֵחל לְהיוָוצר.

ואולם היא ידעה היטב כי אין זה מספיק, ועל כֵּן היא שינתה עצמה פעם נוספת. היא יָצרה לעצמה עוד ידיים וְעוד פָּנים, וְגם אלה רָקמוּ וְסָרְגוּ, וְטָווּ בְּחוטים של זהב וְשל אור וְשל כֶּסף וְשל שַׁמיים, וְשל סָגוֹל וְשל נִצנוּצים.

אבל אשת העכביש חָשה כי אין היא מַגיעה עדיין לְמַאֲרָג מלא של יופי, וְהיא הִשתנתה וְהִשתנתה, וְהִשתנתה שוב, וְהַשינוי ניתֵק אותה מֵעצמה וּפִיצֵל אותה וְהִרחיק אותה מֵעצמה.

בְּאותה בִּקְתָה היו כעת שלוש עַכְּבִישׁוֹת, אשר לְכָל אַחַת מֵהֵן חלום אחר וְכָל אַחַת אוֹרֶגֶת וְטוֹוָה בִּצבעים אחרים.

בָּרגע שהִתְפָּצלוּ, הֵחלו החלומות שנוצרו לִגדוֹל וְלִתְפּוֹחַ וּלְהִתְהָווֹת וְלָצֵאת מֵהַבִּקתה אל העולם שֶׁמִסביב. אשת העכביש ידעה כי נפלה בְּמַלכּוֹדת הָעורב, נפלה בְּרִשְׁתָהּ שֶׁלהּ, וְהפכה לְחלק מֵהָמַאֲרָג שֶׁיָצרה הִיא עַצמָהּ.

אחת ממנה טָוותָה את העולמות התחתונים – מקום אפֵל וְנורא, שֶׁלְיָדוֹ נִפעַר הרֶחֶם הגדול שבו נולָדים השֵׁדים וְהַמִפלָצוֹת מִתוך הַפְּחָדים וְהַחֲרָטוֹת שלנו. בַּאמצע אחת ממנה טָוותָה, בְּעֶזרַת ארבַּע בְּנוֹתֶיהָ, את הַמְציאוּת של הָעוֹלמוֹת הַמֶרכָּזיים – מָקום של חיים וּצְבעים. וְאחת ממנה טָוותָה את העולמות העליונים – מְקוֹמָן של הָרוּחות הַמֵיטִיבוֹת, הַהַרְמוֹנְיָה, הַיופי וִיצִירַת רִיפּוּי וּמְרַפְּאִים.

כּך נוֹצְרוּ רְשָׁתוֹת של קוּרים, רְשָׁתוֹת של אריגה, שֶׁהִתְחַבְּרוּ יחד וְיָצרוּ את עץ הַחַיִים.

הוא זה שחיבר את שלושת העולמות לַהֲוָויָה אחת של הַרְמוֹנְיָה, וְהוּא היה לב לִבּוֹ של היופי.

והסיפור אומר שֶׁ"בְּדִיוּק כמו עץ החיים, כך בני האדם הם לב לבו של חלום היופי, ולכן עליהן לַחֲלוֹם. שֶׁכֵּן כאשר יש לנו חלום, אשת העכּביש שֶׁבְּתוֹכֵנוּ תַעֲשֶׂה הַכּוֹל כְּדֵי שֶׁיֵירָקֵם, ואז תפקידנו יהיה לִחיוֹת אותו."

***אז מה החלום שלכן? בואו ונדבר עם אשת העכביש שלכן, שתרקום לכן את חלום חייכן****