• טאל לוי

משחק מחבואים כאשנב לעולמם הפנימי של הילדים והילדות


אם הילד/ה שלכם ושלכן משחקים מחבואים - זה סימן ממש טוב!!

משחק המחבואים, האהוב כל-כך על הילדים והילדות, הוא דרך טובה לבחון כיצד ילדינו מתמודדים עם ריחוק והפרדה - כלומר, עם יצירת מרחק יחד עם חשש מנטישה - כדרך להגנה על העצמי.

משחק זה מתאפשר כאשר יש סביבה מאפשרת, שהיא אקוטית לפיתוח היכולת לשחק.

אצל הילדות נוצר מרחב פוטנציאלי בין פנטזיה לבין מציאות, והמאמץ העיקרי שלנו הוא לסייע ליצור אצלם איזון – ליצור מערכת יחסים טובה בין הפנטזיה והמציאות, אשר יַפרו זה את זה, ותתפתח היכולת לשחק!

כאשר מותאם לילדינו טיפול, מתפתחת אצלםן האשליה שיש מציאות חיצונית שמתאימה ליכולתם ליצור את ארבעת שלבי התפתחות הדיפרנציאציה (בידול):

1. התינוק/ת עובר/ת ממצב סובייקטיבי בו הוא או היא רואה את אימה ואת עצמו/ה כאחד...

2. ... למצב שבו הוא או היא חווה דחייה וקבלה של האם.

3. ... למצב שבו הילד/ה יכול/ה להיות לבדו/ה, אך בנוכחות האֵם.

4. ... למצב סופי שבו יכולים להתקיים שני אזורי קיום נפרדים - זה של הילד/ה וזה של האֵם.

באמצעות המשחק או העימות הפיזי נוצרת הדיפרנציאציה בין החוויה הסובייקטיבית (האשליה) לבין החוויה האובייקטיבית (המציאות). הדיפרנציאציה הזאת היא מצב ביניים שברירי שבו יש להדגיש את חשיבותה של האשליה. השבריריות, משמעה: הפגיעוּת, היכולת לעמוד בהתרגשות ובהפתעה, ומידת הספונטניות. במצב זה, כאמור, המציאות הפיזית באה לידי ביטוי, המודעות גוברת והאגו הגופני מתפתח. כך נוצרים יחסי גומלין בריאים בין המציאות הנפשית לבין חוויית השליטה באובייקטים ממשיים, וכך, באמצעות המשחק, מתחזק ונבנה העצמי!

אז כאשר הילד/ה מרגיש/ה נוח לחוות "פרידה" במשחק המחבואים, דעו שאתם בדרך הנכונה!!

מקורות:

לוריא, ל. (2002), המשחק והמתח הכרוך בו, פרוני א. (עורכת) המשחק, מבט מהפסיכואנליזה וממקום אחר, ידיעות אחרונות, עמ' 103-88.

Weber,I., (1994), Movement, play and physical confrontation with the body: From Illusion to reality, The Arts in Psychotherapy, Vol 21, no. 2, pp. 135-138

Weber,I., (1984), Body boundaries and the developing self in movement therapy ,Pratt Institute Creative Arts Therapy Review, 5


22 צפיות

     צרו קשר:  052-3720763

מידע נוסף ושיתופי פעולה: