top of page
  • Tal Levy Cohen טאל

Two steps forward, one step backwards... ...שני צעדים קדימה, אחד אחורה

A text I have written almost a year ago and I feel it is very suitable now too:


My sweet daughter Ariel is already 3 and 4 months old (:

Why do I emphasize "already"? The reason is that lately Ariel has been "playing it" like a baby - crawling, being silent, asking me to cradle her, saying "Ahaaaa", asking me to feed her and more. I have to say it is quite distressing.

I usually flow with her and laugh, but I get tired pretty quickly, and I don't want her dragging herself on the dirty floor, and all the "pretend" games and making noises with a girl you can already communicate with feel silly.

But the truth is, what is happening to Ariel is that she is actually in a growth spurt. Yes, she is just before transitioning to being a "girl" completely. True, there are also many births around her, and her friends have little brothers and sisters and she plays "mother and baby" with her friends, but there is another very natural thing in what happens to her, she takes a step back before moving forward, and while she feels that she is growing and moves a step forward, she also has such a fondness for the past, a need to part with the previous situation, from the safer place, which she wants to be in but don't know how it will be There and a little scared but really want to go to the next stage.

Familiar to you?

Life is like two steps forward, one backwards, two steps forward, one backwards, two forward, one back and that's how all life is in progress!

Where do you feel that you have stopped and you are not moving forward or even going back?

What feels stuck and want a new answer? A solution you've already tried and it worked but you've gone back to the safer place?

It is a natural process that should be accepted as part of the journey, an important part of the journey to understand where we have been and to know where we want to be.

In the processes of change and development, you should always remember to stay facing forward towards the dream, towards the goal and the vision of what you want to achieve (in Ariel's case it would be to ride a bike :) and in the meantime, give yourself space for a light rest in the safe places.

To stop for an observation and maybe even a taste of where we were, to understand that we no longer fit that situation, because we have grown up, to understand where we are now and to keep moving forward to where we want to be!

So I give Ariel her time for baby games and hope it ends soon ;)


Tal Levy Cohen, creator and performing artist and movement therapist, MA

Accompanies artists on processes of healing and change.

טקסט שכתבתי לפני כמעט שנה ואני מרגישה שאקטואלי גם עכשיו:

אריאל בתי המתוקה כבר בת 3 ו-4 חודשים (:

למה אני מדגישה "כבר"? הסיבה היא שאריאל בזמן האחרון "משחקת אותה" תינוקת - זוחלת, שותקת, מבקשת שאערסל אותה, אומרת "אהה", מבקשת שאאכיל אותה ועוד. אני חייבת לומר שזה די מעיק.

לרוב אני זורמת איתה וצוחקת, אבל נמאס לי די מהר, ולא בא לי שתגרור את עצמה על הרצפה המלוכלכת, וכל המשחקי "כאילו" ועשיית קולות עם ילדה שאפשר כבר לתקשר איתה מרגישים טיפשיים.

אבל האמת היא, שמה שקורה לאריאל הוא שהיא למעשה בקפיצת גדילה. כן, היא ממש לפני מעבר להיותה "ילדה" לגמרי. נכון, יש גם הרבה לידות סביבה, ולחברים ולחברות שלה יש אחים ואחיות קטניםות והיא משחקת ב"אימא ותינוקת" עם החברות שלה, אבל יש עוד דבר מאוד טבעי במה שקורה לה, היא לוקחת צעד אחורה לפני התקדמות קדימה, ובעודה מרגישה שהיא גדלה (היא גם מזמזמת כל הזמן את המילים מתוך השיר "הופ הופ טרללה, גדלתי בשנה") ועוברת שלב קדימה, יש לה גם איזו התרפקות כזאת על העבר, איזה צורך בפרידה מהמצב הקודם, מהמקום הבטוח יותר, שהיא רוצה להיות בו אבל לא יודעים איך יהיה לה שם וקצת מפחדת אבל מאוד רוצה לעבור כבר לשלב הבא.

מוכר לכםן?

החיים הם כמו שני צעדים קדימה, אחד אחורה, שני צעדים קדימה, אחד אחורה, שניים קדימה, אחד אחורה וככה כל החיים בהתקדמות!

איפה אתם מרגישים שנעצרתם ואתם לא מתקדמים או אפילו חוזרים אחורה?

מה מרגיש תקוע ורוצה לקבל תשובה חדשה? פתרון שכבר ניסיתם ועבד אבל חזרתם למקום הבטוח יותר?

זה תהליך טבעי שצריך לקבל אותו כחלק מהדרך, חלק חשוב מהדרך כדי להבין איפה היינו ולדעת איפה אנחנו רוצים ורוצות להיות.

בתהליכים של שינוי והתפתחות צריך לזכור תמיד להישאר עם הפנים קדימה לעבר החלום, לעבר המטרה והחזון של מה שאנחנו רוצים להשיג (במקרה של אריאל זה יהיה לרכוב על אופניים :) ובינתיים, לתת מקום לעצמכםן למנוחה קלה במקומות הבטוחים.

לעצור להתבוננות ואולי אף לטעימה של איפה היינו, להבין שאנחנו כבר לא מתאימים למצב ההוא, כי גדלנו, להבין איפה אנחנו עכשיו ולהמשיך להתקדם להיכן שאנחנו רוציםות להיות!

אז אני נותנת לה לאריאל את הזמן שלה למשחקי תינוקות ומקווה שזה ייגמר במהרה (;


טאל לוי כהן, אמנית יוצרת ומופיעה ומטפלת בתנועה, MA

מלווה תהליכי התבוננות ושינוי לאמניםות במפגשים אישיים ובקבוצות





6 צפיות0 תגובות
bottom of page