פוסט המשך מס' 2 - Continued post #2

כמה טיפים על דרכים "להתייחס להשמנה בגיל ההתבגרות בהבנה":

הראו להםן אהבה ואיכפתיות. הם במצב בלתי נסבל של כלא, בביתם ובגוף שלהן. המחשבות מציפות והדרך נראית אינסופית. חבקו יותר, תשאלו מה שלומםן, באמת, אפילו שהםן לא רוציםות לענות, אחרי כמה זמן שתשקיעו ותשאלו, הן יבואו אליכם בעצמן. אכילה רגשית נובעת מחסכים רגשיים. חסכים רגשיים נובעים מחוסר תשומת לב מצד האנשים החשובים לנו בחיים. תשומת לב אמיתית היא לא רק בקנייה של מתנות או מילוי הצרכים הבסיסיים, היא בשיחה מלב אל לב, בפתיחה של רגשות, ביכולת לתת לעצמנו את החופש להיות מי שאנחנו אפילו אם אנחנו נחשפים.

Some tips on “Treating teens’ fattening with understanding”:

Show them love and caring. They are in an unbearable state of prison, in their home and in their body. Thoughts flood in and the road seems endless. Hug more, ask how they are, really, even if they do not want to answer, after some time you invest and ask, they will come to you by themselves. Emotional eating stems from emotional deprivation. Emotional deprivation stems from a lack of attention from the people who are important to us in life. Real attention is not just in buying gifts or fulfilling basic needs, it is in a heart-to-heart conversation, in sharing emotions, in being able to give ourselves the freedom to be who we are, even if we are exposed.