מציאת גבולות הגוף הפיזי באלימות (!) ובעדינות....

(הדברים כתובים בלשון אישה אך מתייחסים לשני המינים)

כאשר ישנם עימותים פיזיים של ילדות עם סביבתן ועם האנשים שמטפלים ומטפלות בהן - אלה הם תהליכים של הבנה והבהרה של גבולות גופן, שיוצרים על ידי כך את התפתחות האגו בתהליך הדיפרנציאציה - הפירוד.

הילדה נמצאת מול מציאות הגוף שלה, יחד עם מודעות גוברת לאגו הגופני המתפתח שלה ומול המציאות הפיזית.

כאשר ילדה מאבדת שליטה, נופלת, נפצעת - הפציעה והפגיעה הם בקשה לא ישירה לגבולות חיצוניים.

כך מבהירים גבולות גופניים ומכוננים הפרדה בין "אני" ל"לא אני".

בהתנסויות עם ילדות (וגם עם מבוגרות), אני מכילה את התנועתיות שלהם. אנחנו משחקות, ובין השאר משתמשות בבדים, ואז, ממש כפי שכשהיינו ילדות ונכנסנו אל תוך הסדין גילינו שם עולם ומלואו - כך יכולים הילדות להיכנס לתוך הבדים, לעבור דרכם, להתעטף בהם ולהסתתר בהם, ועל ידי כך לחוות חוויות פיזיות-נפשיות חדשות-ישנות. תזזיתיוּת והרפיה מוצאים מנוחה פיזית ושלווה כאשר השמיכה היא כ"עור שני", כפונקציה מגנה.

בתוך המרחב התנועתי, עם מוסיקה ולפעמים גם עם שירה, נוצרת בדיאדה (בזוג) תחושה של היווצרות חדשה-מוכרת בגוף ובמוח, יחד עם הרגשת רגשות חדשים וחוויה ייחודית שמסייעת למודעות לעצמנו ולהתקדמות בתפיסת הגוף.

מטרותיו של הטיפול באמצעות תנועה ומשחק הן לקדם אפשרויות חדשות להבעה בתנועה, לגלות תחושות חדשות בגוף, ולחוות הנאה בתנועה בסביבה בטוחה ומאמינה, במטרה להגיע בהדרגה לרגיעה ולהרחיב את רפרטואר התנועה.