בלבול

טקסט של אמיר אוריין (עם תוספת קטנה שלי) שהתחברתי אליו מאוד בתהליך שלי - הייתי במקום הזה של בלבול וחיפוש עמוק... ועם התהליך שעשיתי בעזרת טכניקות במחול, משחק ותרפיות שונות, מצאתי את עצמי ואת האושר שלי:

את אומרת שאת שואפת להיות מאושרת אתמול אמרת שהשאיפה הגדולה ביותר שלך היא להגשים את עצמך מה זה? כיצד את עושה את זה? לא ידוע אם פרח הוורד שואף להגשים את עצמו או להיות מאושר היא אמרה: "ורד הוא ורד" ואת התפעלת, איזו אמירה מוצלחת: ורד הוא ורד ... עצם קיומו הוא תכלית הקיום שלו. אבל את אומרת שעצם קיומך הוא רק תנאי הכרחי מה את עושה? מתערה בתרבות ובאמנות. מתעמקת בתורת הנסתר. מתעמקת במדע. מתנסה בדתות חדשות. שבה להתעמק בדתות קדומות. מנחשת במזלות. צופה בכוכבים. פותחת רשת. מנסה לסגור דף. מצייצת. מתעלמת. מבדילה בין קודש לחול. מטילה ספק בין קודש לחול. חווה מערכות יחסים שונות. שמה עצמך בבדידות. מקדשת על הדם. מקדשת את האדם. מקדשת את העלה, את האבן, את פיסת האדמה הזאת. צרכנית של אמנים, מדינאים, ספורטאים. חשה בחוסר מנוחה כללי הגובל בהשתוקקות לאיזו ריגשה אחת גדולה, רחבה ועמוקה כאוקיינוס. פעם את אוקיינוס. פעם, את טיפה באוקיינוס. את מגלה אמירה אחת מוצלחת, נוסחה פשוטה, כללית, מוחלטת. את משחקת תפקידים: את אימא, אישה, אחות, חברה, יוצרת, ילדה רעה, ילדה טובה, מפקדת, חיילת, מזכירה, אויבת העם, אוהבת העם.

את מוצאת בתפקיד את דמות עצמך. ובכן, מהי דמות עצמך? האם את מאושרת?